21 ציטוטים מחזקים מרבי נחמן מברסלב ורבי נתן מברסלב (מתוך הספר "משיבת נפש")

הקדמה: גיוואלד! זַייט אַיְיךְ נִיט מְיָאֵשׁ!

אחי יקירי! נפשי! דע לך, שכל ענייננו בעולם הזה הוא מלחמה. מלחמה ארוכה, מרה, ובלתי פוסקת. ומיהו האויב? האם אלו תאוות העולם הזה? האם אלו המניעות והבלבולים? כן, גם הם. אבל יש אויב אחד, ארור ומחוכם מכולם, והוא הראש והמנהיג של כולם, והוא ה"בעל דבר" בעצמו, היצר הרע, ה"מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל" (כמובא באות מ"ז). ומהי מטרתו? האם הוא רוצה שתחטא? כן, אבל זה רק השלב הראשון. המטרה האמיתית, הסופית, הארס האמיתי שהוא רוצה להזריק בך – הוא הייאוש!

הוא רוצה להפיל אותך ל"זִקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא" (אות ו'), לגרום לך להרגיש "זקן" בחטאיך. הוא לוחש לך בלב: "זהו, אבוד לך. כבר ניסית כל כך הרבה פעמים. 'כְּבָר נָפַל נְפִילָה זאת בְּעַצְמוֹ כַּמָּה פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר' (אות ו'). אין לך תקנה. אתה רחוק מדי. אתה ב'שְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת' (אות א'). עזוב, תתייאש". וזה, אחי, ה"גֵיהִנּם שֶׁל שֶׁלֶג" (אות ס"ג), הקרירות הנוראה הזו, הייאוש שמקפיא את הלב ומונע ממך כל תנועה של קדושה.

אבל אל תוך החושך הזה, אל תוך הייאוש הזה, בא "רופא הנפשות" האמיתי, רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב זכר צדיק וקדוש לברכה, והוא לא מדבר, הוא לא מציע – הוא זועק! הוא צועק צעקה שמבקעת את כל הרקיעים, צעקה שמגיעה עד אליך, למקום הכי נמוך שאתה נמצא בו. הוא צועק ביידיש, בשפת הלב: "גִּיוַואלְד! זַייט אַיְיךְ נִיט מְיָאֵשׁ!" (הצילו! אל תתייאשו!) (אות ק').

ותלמידו המובהק, מוהרנ"ת, רבי נתן מברסלב, אסף את כל הזעקות האלו, את כל הרפואות האלו, וקיבץ אותן לספר אחד, ספר שהוא תרופה לכל המחלות, ספר שהוא "משיבת נפש". הספר הזה לא נכתב למלאכים. הוא נכתב בשבילי ובשבילך. בשביל אלו שנפלו. בשביל אלו שמרגישים רחוקים. בשביל אלו שנדמה להם שקילקלו לבלי שוב.

במאמר זה, נטעם יחד, אחי, 21 טיפות של חיזוק, 21 יסודות של אש ותקווה מתוך המעיין הנובע הזה. כל ציטוט הוא תרופה, כל יסוד הוא נשק נגד האויב הגדול מכולם – הייאוש. כי רבינו לימד אותנו יסוד אחד שכולל הכל: "אִם אַתָּה מַאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן!" (אות מ"ד). חזק ואמץ, ובוא נצא יחד למלחמה הזו, מלחמת ההתחזקות!

21 יסודות של התחזקות

1. אין שום ייאוש בעולם כלל

הציטוט: "כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. וְאֵיךְ שֶׁהוּא אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נָפַל נְפִילָה זאת בְּעַצְמוֹ כַּמָּה פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר אַף עַל פִּי כֵן אֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל" (אות ו')

ביאור והרחבה: זהו הדגל! זוהי הכרזת המלחמה של רבינו הקדוש נגד ה"בעל דבר"! שים לב, אחי, לעומק הלשון. לא "אסור להתייאש", אלא "אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ". רבינו לא נותן עצה, הוא קובע מציאות! הייאוש הוא שקר. הוא לא קיים. הוא המצאה של ה"בעל דבר" כדי להפיל אותך לגמרי.

החטא בעצמו, חמור ככל שיהיה, הוא רק מעשה. אבל הייאוש שאחרי החטא? אוי ואבוי, זה חמור מהחטא! כי הייאוש הוא כפירה. הוא כפירה בכוחו האינסופי של השם יתברך, שהוא "רַב לִסְלֹחַ". הייאוש הוא ה"גֵיהִנּם שֶׁל שֶׁלֶג" (אות ס"ג), הקרירות הזו שמקפיאה את הלב ומונעת ממך לעשות כל תנועה של חזרה, כל תנועה של תשובה.

וה"בעל דבר" הוא אמן בזה. הוא בא אליך ואומר: "תראה את עצמך. הרי נפלת בזה כבר 'כַּמָּה פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר'. אתה כבר 'מומחה' בנפילות האלה. בשבילך כבר אין תקנה. אולי לאחרים יש, אבל לך? אתה מקרה אבוד". וזה השקר הכי גדול!

על זה רבינו צועק: "אֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל!". לא משנה איפה היית, לא משנה מה עשית. גם אם נפלת מיליון פעם, ברגע זה ממש, שאתה קורא את השורות האלה, אתה יכול להתחיל מחדש. כי כוחו של הבורא הוא אין-סופי, וכוחה של התשובה הוא אין-סופי. הם נמצאים מעל לכל היגיון אנושי, מעל לכל חשבון של "כמה פעמים כבר ניסיתי". האמירה "אין ייאוש" היא לא נחמה, היא פקודה! פקודה להתחיל מחדש, ברגע זה, כאילו לא היה כלום.

2. אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן

הציטוט: "אִם אַתָּה מַאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל, תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן" (אות מ"ד, וכן באות צ"ו ובשינוי לשון באות מ"א)

ביאור והרחבה: אוי, אחי היקר! כמה שהיסוד הזה הוא פשוט, ככה הוא עמוק! זוהי הטענה המוחצת שמנפצת את כל טענות הייאוש של ה"בעל דבר". בוא נתבונן, אומר לנו רבי נתן, איך היצר הרע עובד עליך. הוא בא אליך בשני שלבים:

שלב א' (לפני החטא): הוא בא אליך ואומר: "נו, מה קרה? 'זה לא נורא', זה 'רק פעם אחת'. אתה יכול, 'יְכוֹלִין לְקַלְקֵל'. זה קטן עליך". ואתה, בפתיותך, מאמין לו. אתה מאמין שיש לך כוח עצום לקלקל, לפגום, לחטוא.

שלב ב' (אחרי החטא): רגע אחרי שנפלת, הוא חוזר, אבל הפעם בלבוש של 'צדיק' ו'מקטרג'. עכשיו הוא צועק עליך: "ראית מה עשית?! אתה יודע איזה פגם נורא פגמת בעולמות עליונים?! 'אָפֵס תִּקְוָה' (אות ו')! אין לך תקנה עולמית!" ואתה, שוב, בפתיותך, מאמין לו.

רבינו הקדוש תופס אותך ואומר: "רגע! עצור! על מי אתה עובד? האמנת לו שיש לך כוח לקלקל? האמנת בכוח היצר שלך? אם כן, 'תַּאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְתַקֵּן'!" וכי כוח הקלקול שלך גדול יותר מכוח התיקון של בורא עולם?! "מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה" (אות קט"ז)! כוחה של התשובה, כוחו של השם יתברך, כוחה של נקודה טובה אחת (כמובא באות כ"ו) – גדולים לאין שיעור, לאין ערוך, מכוחו של כל חטא שבעולם!

האמונה שלך ביכולת לקלקל היא-היא ההוכחה שאתה צריך להאמין ביכולת לתקן. אם האמנת בכוח היצר, תאמין על אחת כמה וכמה בכוחו של היוצר! זוהי אמונה פשוטה בהשם יתברך שהוא "רַב לִסְלֹחַ" ו"חָפֵץ חֶסֶד הוּא". אל תיתן לו לשחק בך את המשחק הכפול הזה. תאמין! תאמין שיכולים לתקן!

3. גם בשאול תחתית, השם נמצא

הציטוט: "כִּי גַּם בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת יְכוֹלִין לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי גַּם שָׁם הוּא יִתְבָּרַךְ נִמְצָא, בִּבְחִינַת וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ" (אות א')

ביאור והרחבה: כאן רבינו נוגע בשורש הייאוש. מאיפה בא הייאוש? הוא בא מהתחושה של "ריחוק". האדם מרגיש: "אני רחוק מדי. אני במקום כל כך נמוך, במקום של טומאה, במקום של חושך. אני ב'שְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת' (אות א'), ב'מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים' (אות נ"ז). איך יכול להיות ששם נמצאת אלוקות? איך משם אפשר לחזור?".

ובא רבי נחמן, על בסיס הפסוק בתהילים, וצועק: כן! "וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ!" "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (אות י')! "לֵית אֲתַר פָּנוּי מִנֵּהּ" (אות י')! אין מקום בעולם, ולו הנמוך והמטונף ביותר, שהוא פנוי ממנו יתברך.

אבל יש פה סוד גדול יותר, חידוש מרעיש. רבי נתן מגלה לנו (באות י"ג): "בַּמְּקוֹמוֹת הַנְּמוֹכִים מְאד וּרְחוֹקִים מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שָׁם דַּיְקָא מְלֻבָּשׁ חִיּוּת גָּבוֹהַּ מְאד". דייקא במקומות הכי נמוכים, שם מסתתר האור הכי גבוה! למה? כי הקדוש ברוך הוא, ברחמיו האינסופיים, ירד לשם בעצמו, כביכול, הסתיר את עצמו בתוך ההסתרות, רק כדי לתת לך, דייקא לך שנפלת לשם, אפשרות למצוא אותו. הוא מחכה לך שם! (כמובא גם באות קל"ד).

לכן, אחי, התשובה שלך לא מתחילה אחרי שאתה יוצא מהבוץ. התשובה שלך מתחילה בתוך הבוץ! הצעקה שלך להשם מתוך "שאול תחתית" היא יקרה ועצומה כל כך, אולי יותר מתפילה של צדיק בגן עדן! כי משם, מהמקום הזה, אתה גורם "שעשועים גדולים" למעלה (אות ל'). אל תפחד מהמקום שלך. תדע שגם שם, ה' נמצא.

4. "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם" – דווקא מהמקום שבו אתה נמצא

הציטוט: "בִּבְחִינַת: 'וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ', מִשָּׁם דַּיְקָא מִמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם" (אות ד')

ביאור והרחבה: זהו, אחי היקר, ההוראה המעשית, ה"תכל'ס", שנובע מהיסוד הקודם. אם השם יתברך נמצא בכל מקום, גם ב"שאול תחתית", אז מהי העבודה שלנו?

הטעות הנפוצה של האדם היא לחכות. הוא תמיד מחכה. הוא אומר לעצמו: "כשאני אהיה במקום טוב יותר", "כשאצא מהעסקים המבלבלים האלה", "כשיהיה לי קצת שקט נפשי", "כשאגיע לבית הכנסת או לישיבה", "כשאהיה זקן יותר", "כשאהיה פנוי" – אז, אז אתחיל לעבוד את השם. אז אתחיל להתפלל, ללמוד, לחזור בתשובה.

בא רבי נתן ומפרש את הפסוק בצורה הכי מחזקת שיש: "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ". מאיפה? "מִשָּׁם דַּיְקָא"! דווקא מהמקום שבו אתה נמצא עכשיו!

אתה תקוע בעבודה? "מִשָּׁם"! אתה מבוזה ומושפל? "מִשָּׁם"! אתה בתוך הבלבולים והנפילות שלך? "מִשָּׁם"! אל תחכה למקום אידיאלי, לזמן אידיאלי. אין דבר כזה. המקום שבו אתה נמצא כרגע, עם כל הקושי, עם כל הלכלוך, עם כל הריחוק – זה המקום המדויק שהשם יתברך מצפה לשמוע את קולך. "גַּם בְּתֹקֶף הַחֹשֶׁךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת יְכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר הָאֵין סוֹף" (אות ב').

עבודת השם לא מתרחשת מחוץ לחיים. היא מתרחשת בתוך החיים פנימה. בתוך המשא ומתן, בתוך העיסוק בגשמיות (אות י'). אל תחכה. תתחיל עכשיו, "מִשָּׁם", מהמקום אשר אתה שם.

5. הירידה היא תכלית העלייה

הציטוט: "כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה… וְיִזְכֶּה לְבַסּוֹף שֶׁיִּתְהַפְּכוּ כָּל הַיְרִידוֹת לַעֲלִיּוֹת גְּדוֹלוֹת" (אות ה', וכן באות ט', ל', ס"ד, ק"ט, קל"ד)

ביאור והרחבה: כאן רבינו מגלה לנו סוד עצום, סוד שמשנה את כל ההסתכלות על החיים. הנפילה, הירידה, היא לא "תקלה". היא לא טעות בתוכנית. היא לא משהו שהשם יתברך לא רצה שיקרה. אלא "הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה". הנפילה היא חלק מהתוכנית של העלייה שלך.

איך זה יכול להיות? הרי נפילה זה רע! "משיבת נפש" מסביר (באות ל') שהנפילה מאפשרת לך לרדת למקומות נמוכים, "לברר ניצוצות" קדושים שנפלו לשם, ולהעלות אותם. ודבר זה גורם "שעשועים גדולים" להשם יתברך, שעשועים שהוא לא יכול לקבל מצדיקים גמורים שנשארים כל הזמן במקום אחד.

בוא נחשוב על זה בפשטות, אחי. כשאדם נמצא תמיד במדרגה גבוהה, הוא עובד את השם, אבל זו עבודה של מקום אחד. אבל כשהוא נופל, אוי, כשהוא נופל וקם… הוא פתאום לומד להתפלל מעומק הלב, תפילה שהוא לא הכיר קודם. הוא מפתח "געגועים" אמיתיים לקדושה, כי הוא טעם את טעם הריחוק. הוא לומד להכיר בחולשתו, בתלות המוחלטת שלו בהשם יתברך. הוא לומד מהי ענווה אמיתית. כל אלו הן מדרגות חדשות, עליות חדשות, שהוא לעולם לא היה יכול להשיג לולא הירידה.

לכן, כשהוא עולה בחזרה, הוא לא חוזר לאותו מקום שממנו נפל. הוא עולה למקום גבוה הרבה יותר. הירידה הייתה כמו קפיץ שדוחף אותו למעלה. היא הייתה ההכנה ההכרחית לעלייה גדולה וחדשה. לכן, כשאתה נופל, אל תתייאש! תדע שזו רק הכנה לעלייה. תחזיק חזק, כי אתה עומד לעלות! "וְיִזְכֶּה לְבַסּוֹף שֶׁיִּתְהַפְּכוּ כָּל הַיְרִידוֹת לַעֲלִיּוֹת גְּדוֹלוֹת".

6. כשלא מוצאים את השם – צועקים "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ"

הציטוט: "וְכָל מַה שֶּׁהוּא רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ רָחוֹק בְּיוֹתֵר… יִצְטַעֵר וְיִשְׁאַל וִיבַקֵּשׁ יוֹתֵר: אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. וְעַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ… הוּא עוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה" (אות ל', וכן באות מ"ב, נ"ז)

ביאור והרחבה: זוהי עצה עמוקה ונוראה לאדם שנפל למקום של "הַסְתָּרָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְתָּרָה" (אות י"ב). מקום כל כך חשוך, שהוא כבר לא מרגיש כלום. הוא לא מרגיש קדושה, הוא לא מרגיש שהוא רחוק, הוא לא מרגיש כלום. זה מקום שנקרא "בְּלִי מָקוֹם" (אות נ"ז), מקום שנדמה שהשם יתברך נטש אותו לחלוטין, "וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לא אֶתֵּן" (אות מ"ב, נ"ז).

במקום כזה, אי אפשר "למצוא" את השם. אי אפשר "להרגיש" קדושה. אז מה העצה? העצה היא לא לנסות למצוא. העצה היא פשוט לשאול ולצעוק: "אַיֵּה?!". "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ?!" (איפה מקום כבודו?!).

הצעקה הזו, "אבא, איפה אתה?!", הצעקה הזו שבאה מתוך תהום החושך, היא בעצמה החיבור. היא מגיעה ממקום שמעל הדעת, ממקום של געגוע טהור שעדיין נשאר בלב.

ורבי נחמן מגלה לנו כאן סוד נורא: השאלה הזו, ה"אַיֵּה" הזה, היא-היא העלייה הכי גדולה שיש! "וְעַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ… הוּא עוֹלֶה בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה". איך? כי המילה "אַיֵּה" היא בחינה גבוהה מאוד, בחינת "כתר", מקום שמעל כל ההשגות, בחינת "מַאֲמָר סָתוּם" (אות נ"ז). דווקא כשאתה בתחתית התחתיות, ב"בלי מקום", הצעקה שלך "אַיֵּה?!" מגיעה למקום הגבוה ביותר, למקום שמעל המקום. זוהי התשובה של הנפילה. אל תנסה להבין. פשוט תצעק "אַיֵּה!".

7. להתחיל בכל פעם מחדש – כמה פעמים ביום אחד

הציטוט: "רַק לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ כְּאִלּוּ לא הִתְחִיל עֲדַיִן כְּלָל… וְלִפְעָמִים צְרִיכִין לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם אֶחָד" (אות ג', וכן באות ו', י"ד, כ"ה)

ביאור והרחבה: אחי! אם תיקח רק עצה אחת מכל המאמר הזה, תיקח את העצה הזו! זו העצה המעשית ביותר, היום-יומית ביותר, והמנצחת ביותר בספר "משיבת נפש". איך מתמודדים עם מלחמה שלא נגמרת? איך מתמודדים עם נפילות שחוזרות על עצמן?

התשובה היא: "לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ". פשוט!

רוב הייאוש שלנו בא מהעבר. ה"בעל דבר" תופס אותך עם הזיכרונות שלך. הוא אומר לך: "אבל כבר ניסית הבוקר ונכשלת!", "אבל כבר קיבלת על עצמך אתמול ושוב נפלת!", "אבל אתה כבר עשר שנים מנסה ונכשל!".

רבי נחמן אומר: תשכח מהעבר! "הֶעָבָר אַיִן" (אות ב')! אל תסתכל אחורה! זה נגמר! אין לך שום עסק עם מה שהיה לפני רגע. למה? כי בכל רגע ורגע השם יתברך "מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית" (אות י"ג). כל רגע הוא בריאה חדשה. אתה, ברגע זה, הוא "בְּרִיָּה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ" (אות ז', י"ד).

לכן, אין שום משמעות למה שהיה לפני דקה. אתה יכול להתחיל עכשיו כאילו זה עתה נולדת. נכשלת? בסדר. עכשיו, התחל מחדש. ושוב נכשלת אחרי חמש דקות? בסדר. שוב התחל מחדש. "וְלִפְעָמִים צְרִיכִין לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם אֶחָד"! "וְכֵן בְּכָל פַּעַם וּפַעַם תָּמִיד".

זו הדרך היחידה להמשיך ללכת ולא להישבר. אל תעשה חשבונות של העבר. רק תתחיל מחדש. ועוד פעם מחדש. ועוד פעם. וזו בעצמה התשובה השלמה, וזה הניצחון הגדול.

8. "גִּיוַואלְד! זַייט אַיְיךְ נִיט מְיָאֵשׁ!"

הציטוט: "וְרַבֵּנוּ, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, הָיָה קוֹרֵא תַּגָּר עַל זֶה מְאד וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: 'אֲהָהּ! לְבַל תִּתְיָאֲשׁוּ עַצְמְכֶם', וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: 'גִּיוַואלְד זַייט אַיְיךְ נִיט מְיָאֵשׁ' וּמָשַׁךְ מְאד תֵּיבַת גִּיוַואלְד" (אות ק')

ביאור והרחבה: כאן רבי נתן מעיד לנו עדות אישית, עדות ראייה ושמיעה מהרבי בעצמו. הוא מתאר איך רבינו הקדוש היה צועק את היסוד הזה. "גיוואלד!" זו לא מילה רגילה. זו צעקה של "הצילו!", של אזעקת אמת, של סכנה נוראה!

רבי נחמן לא רק אמר לא להתייאש. הוא זעק את זה! "וּמָשַׁךְ מְאד תֵּיבַת גִּיוַואלְד" – הוא היה מושך את המילה הזו באש ובלהבה, כדי לנער אותך! לנער אותך מהאדישות, מהקרירות, מהשינה של הייאוש.

ולמה הוא היה צריך לצעוק כל כך? רבי נתן מסביר באותו אות (אות ק'): "כִּי לְכָל אֶחָד נִדְמֶה שֶׁעָלָיו אֵין אָנוּ מְכַוְּנִים בִּדְבָרֵינוּ, כִּי הוּא יֵשׁ לוֹ מְנִיעוֹת כָּאֵלֶה… שֶׁלְּאִישׁ כְּמוֹתוֹ אִי אֶפְשָׁר עוֹד לָשׁוּב". זה ה"בעל דבר" הכי גדול! כל אחד חושב: "כן, 'אין ייאוש' זה כלל יפה, אבל זה לא בשבילי. המצב שלי שונה. הקלקול שלי מיוחד. אני מקרה אבוד באמת".

ועל זה בדיוק רבינו צועק "גיוואלד!" – כן, אני מדבר בדיוק אליך! דייקא אליך, שחושב שאתה הכי גרוע! דייקא אליך, שמרגיש שאין לך תקווה! "אַל תִּתְיָאֲשׁוּ עַצְמְכֶם!". זוהי צעקתו של הרועה האמיתי, הרועה שמוכן לרדת אחרי הכבשה האובדת ביותר, עד "שאול תחתית", ולצעוק לה משם: "אל תתייאש! יש לך תקווה!".

9. אל תיפול ל"זקנה דסטרא אחרא"

הציטוט: "וְאַל יִפּל לְזִקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא כְּלָל… שֶׁנִּדְמֶה בְּעֵינָיו שֶׁכְּבָר נִזְקַן בַּחֲטָאָיו וּבְמַעֲשָׂיו שֶׁרָגִיל בָּהֶם, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָצֵאת מֵהֶם בְּשׁוּם אֹפֶן" (אות ו')

ביאור והרחבה: אחי, שים לב לנשק הסודי של ה"בעל דבר". היצר הרע נקרא "מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל" (אות מ"ז). הנשק הגדול ביותר שלו הוא ה"זִקְנָה". הוא רוצה "לְזַקֵּן" אותך.

הוא מכניס בך מחשבה של הרגל, של קיבעון, של "ככה אני וזהו". הוא אומר לך: "אתה כבר רגיל לחטוא בזה. זה כבר הטבע שלך. אי אפשר לשנות הרגלים ישנים. בגילי כבר לא משתנים. ככה נולדתי וככה אמות". זוהי, אחי, ה"זִקְנָה דְּסִטְרָא אַחֲרָא" – הזקנה של הצד האחר, הזקנה של המוות.

אבל האמת היא הפוכה לגמרי! בקדושה, אין זקנה! לעולם! "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ" (אות מ"ז)! השם יתברך "מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית" (אות י"ג). כל רגע הוא בריאה חדשה. ומה זה אומר לגביך? זה אומר שבכל יום, בכל רגע, אתה "בְּרִיָּה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ" (אות ז', י"ד)!

האמונה בחידוש הזה היא הנשק נגד ה"זקנה" של היצר. לא משנה בן כמה אתה, ולא משנה כמה זמן אתה "תקוע" בהרגל רע. ברגע זה ממש אתה יכול להיות בריאה חדשה ולהתחיל מחדש. אל תאמין לו שהוא "זקן" ואתה "זקן". תאמין ברבינו שהוא "זָקֵן דִּקְדֻשָּׁה" (אות י"ג), שהוא ההיפך מזה – שהוא הכוח להתחדש תמיד. אל תיפול לזקנה! תהיה תמיד "נַעַר", תמיד תתחיל מחדש.

10. חפש בעצמך נקודות טובות ("אזמרה")

הציטוט: "צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה טוֹב, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלּא עָשָׂה מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב… וְעַל יְדֵי זֶה… יוֹצֵא בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת וְיוּכַל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה" (אות כ"ו, וכן באות צ"ד)

ביאור והרחבה: זוהי העצה המפורסמת של "אזמרה" (ליקוטי מוהר"ן רפ"ב), ורבי נתן מביא אותה כאן (באות כ"ו וכ"ז) כעצה עיקרית נגד הייאוש וה"מָרָה שְׁחֹרָה" (אות כ"ז).

ה"בעל דבר" רוצה שתסתכל על עצמך ותראה רק חושך. רק רע. רק קלקולים. הוא רוצה שתגיד: "אֲנִי כֻּלִּי רַע לְגַמְרֵי וְאֵין בִּי שׁוּם טוֹב כְּלָל" (אות צ"ד). ואז, כשהאדם רואה שהוא "מָלֵא עֲווֹנוֹת", הוא נופל לייאוש ו"לא יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל" (אות כ"ו).

מה העצה? "לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה טוֹב". רבינו אומר: זה לא יכול להיות שאין בך טוב! "אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלּא עָשָׂה מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב?". אולי פעם נתת צדקה? אולי אמרת "שמע ישראל" פעם אחת? אולי ענית "אמן"? איזו נקודה טובה חייבת להיות בך!

ואז ה"בעל דבר" בא ואומר: "כן, אבל גם ה'טוב' הזה שעשית… 'הוּא מָלֵא פְּצָעִים וְאֵין בּוֹ מְתוֹם', הוא היה 'מְערָב בִּפְנִיּוֹת וּבִפְסֹלֶת הַרְבֵּה'" (אות כ"ו).

ורבינו עונה לו: "נכון. אבל 'אַף עַל פִּי כֵן אִי אֶפְשָׁר שֶׁלּא יִהְיֶה בְּהַמְּעַט טוֹב אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה'!" תחפש את הנקודה הפנימית, את האטום הזה של רצון טוב שהיה שם.

תיקח את הנקודה הטובה הזו, ותחיה את עצמך איתה! תשמח בה! תגיד: "יש בי משהו טוב!". וברגע שאתה עושה את זה, אתה "יוֹצֵא בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת". אתה משנה את כל המאזן. ומהנקודה הזו, אתה יכול להתחיל להתפלל, לשמוח, ולחזור בתשובה. אל תסתכל על הרע! תחפש את הטוב!

11. צריך להיות עקשן גדול בעבודת השם

הציטוט: "צָרִיךְ לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם" (אות ל"א), וכן: "אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי בֶּאֱמֶת וְלַעֲבד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי כִּי אִם עַל יְדֵי עַזּוּת וְעַקְשָׁנוּת גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה" (אות כ"א)

ביאור והרחבה: אחי, עבודת השם היא לא פיקניק. היא מלחמה, וכמו שאמרנו, מלחמה קשה. בדרך הזו, "בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו כַּמָּה וְכַמָּה מִשְׁבָּרִים וְגַלֵּי הַיָּם וּבְחִינוֹת וְנִסְיוֹנוֹת וּצֵרוּפִים" (אות ט"ו). יהיו לך "עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת בְּלִי מִסְפָּר" (אות ל"א).

אם תנסה להיות "צדיק נחמד", אתה תיפול ותישבר ברגע. ה"בעל דבר" יאכל אותך בלי מלח. בדרך הזו, אתה צריך להיות "עַקְשָׁן גָּדוֹל". אתה צריך "עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה" (אות קכ"ט).

מה זה עקשנות? זה אומר שאתה לא שואל שאלות. אתה לא מסתכל על מה שהיה. אתה לא מסתכל על מה שאומרים עליך. אתה לא מסתכל על המניעות. אתה פשוט עושה! אתה נופל? אתה קם! עוד פעם נופל? עוד פעם קם! "אֲפִלּוּ אֶלֶף פְּעָמִים" (אות ס"ג). אתה לא מוותר. אתה עקשן.

זו העזות שישראל קיבלו את התורה בגללה: "מִפְּנֵי מָה נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁהֵם עַזִּין" (אות כ"א). זו העזות של רבינו. "וְהָעִקָּר… שֶׁלּא יִתְפַּחֵד כְּלָל" (אות ל"ה). אתה צריך להיות עקשן נגד היצר הרע, עקשן נגד גופך, עקשן נגד הייאוש שלך. פשוט להמשיך ללכת, להמשיך לצעוק, להמשיך להתחיל מחדש, "יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה" (אות מ"ב). זו העקשנות היחידה שתנצח במלחמה הזו.

12. כוחו של הצדיק להעלות את הגרוע שבגרועים

הציטוט: "כִּי אֲפִלּוּ הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים יִהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה… כָּל זְמַן שֶׁאוֹחֵז אֶת עַצְמוֹ בְּהַצַּדִּיק הָאֱמֶת יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה טוֹבָה וְנִפְלָאָה לָנֶצַח." (אות ג', וכן באות ד', י"א, כ"ט, מ"ב, ע"א, ק"ט)

ביאור והרחבה: נפשי, אולי אתה קורא את כל זה ואומר: "זה יפה, זה נכון, אבל אין לי כוח. אני חלש מדי. אני 'חָלוּשֵׁי כּחַ מְאד' (אות כ"ט). איך אני יכול להיות עקשן? איך אני יכול להתחיל מחדש לבד?".

כאן מגלה לנו רבי נתן את היסוד של כל היסודות בברסלב: ההתקשרות לצדיק האמת. "עִקַּר הִתְקָרְבוּת הָרְחוֹקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל יְדֵי צַדִּיקֵי הַדּוֹר" (אות ב').

הצדיק האמת, רבינו הקדוש, הוא לא סתם מורה דרך. הוא רופא. הוא "ראשׁ הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּדוֹשׁ" (אות ל"א) שמרים ומקבץ את כל הנקודות הטובות שלך, אפילו את אלו שנפלו ל"שאול תחתית". יש לו כוח כזה, "שֶׁיּוּכַל לְהַחֲיוֹת וּלְהָרִים אֶת אֵלּוּ שֶׁנָּפְלוּ מְאד מְאד" (אות כ"ט). הוא יודע למצוא את "הַטּוֹב וְהַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁיֵּשׁ אֲפִלּוּ בְּהַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים וּלְהָשִׁיב הַכּל לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ" (אות ד').

לבד, אולי באמת קשה. אבל כשאתה "אוֹחֵז אֶת עַצְמוֹ בְּהַצַּדִּיק הָאֱמֶת", אתה לא לבד. הכוח שלו הופך להיות הכוח שלך. הוא נלחם בשבילך. הוא מרים אותך. הוא "מְלַקֵּט כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת" (אות כ"ט) שלך ובונה מהן בניינים.

לכן, אחי, אל תנסה לבד. תתקרב לרבינו. תלמד את ספריו, תצעק אליו, תספר לו את כל מה שעובר עליך בהתבודדות. כל זמן שאתה מחובר אליו, "יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה טוֹבָה וְנִפְלָאָה לָנֶצַח". הוא לא ייתן לך ללכת לאיבוד.

13. לשמח את עצמך – זו עבודה!

הציטוט: "וְיִשְׂמַח וְיָגִיל וְיָשִׂישׂ בִּנְקֻדָּתוֹ הַטּוֹבָה בַּמֶּה שֶּׁזָּכָה לִהְיוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל… וְעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה הַזּאת הוּא מְשַׁבֵּר הַקְּלִפּוֹת" (אות ח', וכן באות י"ט, ל"ד, פ"ו)

ביאור והרחבה: ה"בעל דבר" עובד בעיקר עם שתי מידות: "עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה" (אות כ"ז). אלו כלי הנשק הכי חזקים שלו. כשאדם בעצבות, אין לו כוח לכלום. הוא לא יכול להתפלל, לא ללמוד, לא להתחזק. העצבות "מַזִּיק מְאד וְנוֹתֵן כּחַ לְהַיֵּצֶר הָרָע" (אות י"ט).

לכן, העבודה העיקרית שלנו, אומר רבי נתן, היא "לְהִתְגַּבֵּר מְאד לְשַׂמֵּחַ אֶת נַפְשׁוֹ בְּכָל דַּרְכֵי הָעֵצוֹת" (אות י"ט). שמחה היא לא מותרות, היא לא בונוס – היא חובה! היא המלחמה! "כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" (אות י"ט). השמחה היא המבצר שלך נגד היצר.

"אבל איך אני אשמח?", אתה שואל. "אני מלא חטאים, אני רחוק, יש לי צרות…".

רבינו נותן לך עצה: אל תחפש סיבות גדולות לשמוח. תחפש סיבות קטנות, אבל אמיתיות. "וְיִשְׂמַח… בַּמֶּה שֶּׁזָּכָה לִהְיוֹת מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל" (אות ח', ל"ד). עצם זה שאתה יהודי! "שֶׁלּא עָשַׂנִי גּוֹי"! (אות י"ד, ל"ד). זה לבד צריך להרקיד אותך כל היום! עצם זה שאתה זוכה להניח תפילין, לומר "שמע ישראל", זה שהשם יתברך בחר בך!

תחפש את ה"נקודות טובות" (אות כ"ו) ותשמח בהן. "וְעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה הַזּאת הוּא מְשַׁבֵּר הַקְּלִפּוֹת". השמחה היא הנשק ששובר את כל המניעות. לפעמים צריך אפילו לעשות "עִנְיְנֵי צְחוֹק וּשְׂחוֹק" (אות ל"ד), קצת שטויות, כדי לצאת מהמרה שחורה. העיקר – אל תיתן לעצבות להפיל אותך. תהיה בשמחה, וזה הניצחון שלך.

14. ההתרחקות היא תחילת ההתקרבות

הציטוט: "הַהִתְרַחֲקּוּת הוּא תְּחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת… וְאַל יִטְעֶה בְּעַצְמוֹ לוֹמַר שֶׁמַּרְחִיקִין אוֹתוֹ חַס וְשָׁלוֹם, רַק יֵדַע וְיַאֲמִין, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו הַכּל לְטוֹבָתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר לְהִתְקָרֵב יוֹתֵר" (אות כ', וכן באות כ"ה, קל"א)

ביאור והרחבה: זהו יסוד חשוב מאוד למי שכבר התחיל ללכת בדרך. אתה מתחיל להתקרב להשם יתברך, אתה מתחיל להתפלל, ללמוד, לנסוע לצדיק. ומה קורה? פתאום, בום! "בָּאִים עָלָיו דִּינִים וְיִסּוּרִים וּמְנִיעוֹת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת" (אות כ'). פתאום היצר הרע מתגבר עליך פי אלף! פתאום יש לך בלבולים שלא היו לך קודם.

ואז אתה חושב: "מה קורה פה? כשרציתי להתקרב, פתאום מרחיקים אותי? 'נִדְמֶה לוֹ, כְּאִלּוּ מְרַחֲקִים אוֹתוֹ'". ה"בעל דבר" בא ואומר לך: "רואה? לא רוצים אותך בשמיים. עדיף שתחזור אחורה".

וכאן בא רבי נתן ואומר לך: "אַל יִטְעֶה בְּעַצְמוֹ"! זו טעות! "הַהִתְרַחֲקּוּת הוּא תְּחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת". דייקא בגלל שאתה מתקרב, ה"בעל דבר" נלחם בך יותר. "כְּדֶרֶךְ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַנִּלְחָמִים… כְּשֶׁאֶחָד רוֹאֶה שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְגַּבֵּר נֶגְדּוֹ אֲזַי הוּא מִתְחַזֵּק בְּכָל כּחוֹ" (אות ה'). העובדה שהיצר נלחם בך כל כך, זו הוכחה שאתה בדרך הנכונה!

"הַכּל לְטוֹבָתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר לְהִתְקָרֵב יוֹתֵר". כל המניעות האלה באו רק כדי שתפתח "עַזּוּת וְעַקְשָׁנוּת דִּקְדֻשָּׁה", כדי שתצעק יותר, כדי שתתחזק יותר. אל תיפול מזה. תדע שזה חלק מהמשחק. ההתרחקות היא רק סימן שאתה מתקרב.

15. כל תנועה לטוב, אפילו כחוט השערה, יקרה מאוד

הציטוט: "כִּי חוּט הַשַּׂעֲרָה בַּקְּדֻשָּׁה יָקָר מְאד מְאד… וְכָל תְּנוּעָה שֶׁמְּנַתֵּק אֶת עַצְמוֹ מֵהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה הוּא יָקָר בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ מְאד מְאד, כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ" (אות קכ"ח, וכן באות צ"א, צ"ב)

ביאור והרחבה: אחי, לפעמים אנחנו מסתכלים על עצמנו וחושבים: "מה אני כבר עושה? איזו עבודת השם זו? אני בקושי מצליח להתפלל, בקושי ללמוד. רוב היום אני בתוך התאוות והבלבולים. מה ערך יש למעט הטוב שאני עושה?".

ה"בעל דבר" אוהב את המחשבה הזו. הוא רוצה שתבזה את העבודה הקטנה שלך.

אבל רבי נתן מגלה לנו את האמת: "חוּט הַשַּׂעֲרָה בַּקְּדֻשָּׁה יָקָר מְאד מְאד"! בעולם הזה, "עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה" (אות קכ"ח), עולם הקליפות, כל תנועה קטנה, כל "חוּט הַשַּׂעֲרָה" שאתה מושך את עצמך מהרע אל הטוב – זה יקר בעיני השם יתברך יותר ממה שאתה יכול לשער.

כשאתה נמצא בתוך "תֹקֶף הִתְגַּבְּרוּתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע" (אות ל"ז), ובכל זאת אתה מתגבר ו"בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה יָקָר אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר מֵאִלּוּ עָבַד אוֹתוֹ אֶלֶף שָׁנִים בְּלִי יֵצֶר הָרָע" (אות ל"ז)!

כשאתה נמצא ב"מֵצַר" גדול, והקליפות "כָּל רוֹדְפֶיהָ הִשִּׁיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים", ובכל זאת אתה "פּוֹנֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְצוֹעֵק… אַף עַל פִּי שֶׁמַּה שֶּׁפּוֹנֶה עַצְמוֹ… הוּא רַק כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, אַף עַל פִּי כֵן הוּא יָקָר בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ" (אות צ"א).

למה? "כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ". השם יתברך יודע כמה קשה לך. הוא יודע באיזו מלחמה אתה נמצא. לכן, כל תנועה קטנה שלך היא ניצחון אדיר בעיניו. אל תבזה שום נקודה טובה, שום תנועה קלה. "אֵין שׁוּם תְּנוּעָה דִּקְדֻשָּׁה… נֶאֱבָד כְּלָל לְעוֹלָם" (אות ח'). הכל נשמר, הכל יקר, והכל מצטרף לחשבון גדול.

16. האמונה ב"מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ"

הציטוט: "כִּי מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וְלֵית אֲתַר פָּנוּי מִנֵּהּ… וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁעוֹסֵק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בַּגּוֹיִים לא יוּכַל לְהִתְנַצֵּל וְלוֹמַר אִי אֶפְשִׁי לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם… כִּי בְּכָל הַדְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים… יָכוֹל לִמְצא בָהֶם אֱלקוּתוֹ" (אות י', וכן באות י"ח, כ"ט)

ביאור והרחבה: זהו יסוד האמונה הפשוטה, שהיא בעצם הדבר הכי עמוק. "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". הכל זה אלוקות. אין שום דבר אחר.

אבל אנחנו לא חיים את זה. אנחנו נופלים לטעות. אנחנו מחלקים את העולם: פה זה "קודש" (בית כנסת, ספר תורה) ופה זה "חול" (עבודה, רחוב, אוכל). ואז, כשאנחנו ב"חול", אנחנו מרגישים רחוקים. "אִי אֶפְשִׁי לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם מֵחֲמַת עוֹבִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת" (אות י').

רבינו מלמד אותנו שזו טעות. "בְּכָל הַדְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים… יָכוֹל לִמְצא בָהֶם אֱלקוּתוֹ". איך? "כִּי בְּלא אֱלקוּתוֹ אֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת וְקִיּוּם כְּלָל". השולחן שאתה יושב עליו, הכסף שאתה סופר, האוכל שאתה אוכל – הכל מקבל חיות ממנו יתברך בכל רגע.

נכון, "כָּל מַה שֶּׁהַמַּדְרֵגָה יוֹתֵר תַּחְתּוֹנָה אֲזַי אֱלקוּתוֹ שָׁם בְּצִמְצוּם גָּדוֹל וּמְלֻבָּשׁ בְּמַלְבּוּשִׁים יוֹתֵר" (אות י'). האור מסתתר. אבל הוא שם!

וזה נותן לנו כוח עצום. כי זה אומר שגם כשאתה "בְּתוֹךְ הָאָרֶץ מַמָּשׁ" (אות ו'), אתה יכול למצוא אותו. אתה יכול לקדש את האכילה שלך (אות פ"ט), את המשא ומתן שלך, את הדיבור שלך. אתה יכול להפוך את כל החיים שלך לעבודת השם.

וזה גם נותן חיזוק עצום למי שנפל. כי גם אם נפלת למקום שנפלת, "אַף עַל פִּי כֵן הַשֵּׁם אִתּוֹ וְעִמּוֹ וְאֶצְלוֹ וְסָמוּךְ לוֹ כִּי מְלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (אות י"ח). הוא איתך שם. תחפש אותו, והוא יתגלה אליך.

17. ללכת בתמימות ולא ליפול מ"חקירות"

הציטוט: "וְהַכְּלָל שֶׁאֵין הָאָדָם יוֹדֵעַ כְּלָל, רַק צָרִיךְ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְכָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכחֲךָ עֲשֵׂה" (אות ס')

ביאור והרחבה: אחד הכלים הגדולים של ה"בעל דבר" הוא ה"שכל". לא השכל דקדושה, אלא "זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁמְּבַלְבֵּל דַּעַת הָאָדָם שֶׁרוֹצֶה לְהָבִין הַכּל" (אות ס').

הוא מכניס בך "קֻשְׁיוֹת". קושיות על השם יתברך, קושיות על הצדיקים. ואפילו "כְּשֶׁקָּשֶׁה לוֹ עַל עַצְמוֹ גַּם זֶה אֵינוֹ טוֹב" (אות ס'). הוא אומר לך: "איך אתה רוצה להתפלל בכוונה, והרי לפני שעה עשית כך וכך?! זה לא הגיוני! זה צביעות!".

ורבינו אומר: תזרוק את השכל הזה! "בֶּאֱמֶת אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל"! "וַאֲנִי בַעַר וְלא אֵדָע בֶּהֱמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ" (אות ס'). מי שרוצה להיות חכם, ייפול. העבודה שלנו היא "תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת" (אות מ"ו).

"הוֹלֵךְ בְּתֹם יֵלֵךְ בֶּטַח" (אות נ"ו). מה זה תמימות? זה לא טיפשות. זה לדעת ש"אֵין הָאָדָם יוֹדֵעַ כְּלָל", ולכן אתה לא נכנס לחקירות ובלבולים. אתה פשוט עושה. "וְכָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכחֲךָ עֲשֵׂה".

צריך להתפלל? תתפלל. צריך ללמוד? תלמד. צריך להתחיל מחדש? תתחיל מחדש. אל תיתן לשכל שלך לבלבל אותך. "וְאָז טוֹב לְךָ לְעוֹלָם". התמימות היא הדרך הכי בטוחה והכי גבוהה לנצח את ה"בעל דבר" ואת כל החוכמות המזוייפות שלו.

18. הצעקה מ"בטן שאול" אינה נאבדת

הציטוט: "וְגַם מִשָּׁם יִקְרָא וְיִצְעַק אֶל ה' בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ בִּבְחִינַת: 'מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי' וְכוּ… וְאֵיךְ שֶׁהוּא אֲפִלּוּ אִם נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל רַחֲמָנָא לִצְלַן, אַף עַל פִּי כֵן… יִצְעַק וְיִצְעַק וְלא יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִן הַצְּעָקָה לְעוֹלָם" (אות מ', מ"ב)

ביאור והרחבה: היסוד הזה הוא המשך ישיר ל"וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ". אם השם יתברך נמצא גם ב"שאול תחתית", מה העבודה שלנו שם? העבודה היא "לִקְרֹא וְלִצְעֹק".

יש לאדם טעות. הוא חושב: "כשאני נקי, כשאני צדיק, אז התפילה שלי מתקבלת. אבל עכשיו, שאני כל כך מטונף בחטאים, מי שומע אותי בכלל? הצעקה שלי הולכת לאיבוד".

ובא רבי נתן ואומר: לא ולא! "גַּם צְעָקָה מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת אֵינָהּ נֶאֱבֶדֶת לְעוֹלָם" (אות מ"ב)! "וְכָל צְעָקָה וּצְעָקָה שֶׁצּוֹעֵק אֲפִלּוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת אֵינוֹ נֶאֱבָד לְעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה" (אות ח').

הצעקה שלך מהמקום הנמוך, ה"מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי" שלך, אולי יקרה להשם יתברך יותר מכל התפילות האחרות. כי זו צעקה שבאה מלב שבור אמיתי, ממקום של אמת, ממקום שאין בו שום "פניות".

לכן, אחי, העצה היא: "יִצְעַק וְיִצְעַק וְלא יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִן הַצְּעָקָה לְעוֹלָם". גם אם אתה לא רואה תוצאות. גם אם נדמה לך שאתה צועק לקיר. אל תפסיק לצעוק! "רַק יִצְעַק וְיִתְחַנֵּן לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ תָּמִיד יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמַיִם" (אות מ"ב). כל צעקה פועלת. כל צעקה שוברת מחיצות. אל תפסיק לצעוק!

19. מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ

הציטוט: "כְּשֶׁהָאָדָם הוּא בְּמֵצַר גָּדוֹל… עַד שֶׁנִּדְמֶה שֶׁאָפֵס תִּקְוָה… וְהוּא בְּעצֶם דָּחְקוֹ וּמְצָרֵי נַפְשׁוֹ פּוֹנֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְצוֹעֵק… אַף עַל פִּי שֶׁמַּה שֶּׁפּוֹנֶה עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא רַק כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, אַף עַל פִּי כֵן הוּא יָקָר בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנַעֲשֶׂה מִמֵּצַר צֶמֶר" (אות צ"א)

ביאור והרחבה: זהו חידוש נפלא! רבי נתן לוקח את הפסוק "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ" ומגלה לנו סוד: "מֵצַר אוֹתִיּוֹת צֶמֶר". מה העניין?

אדם נמצא ב"מֵצַר גָּדוֹל". התאוות לוחצות עליו, הצרות סוגרות עליו. "כָּל רוֹדְפֶיהָ הִשִּׁיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". אין לו לאן לברוח. הוא מרגיש ש"אָפֵס תִּקְוָה".

ובתוך ה"מֵצַר" הזה, בתוך הדחק הנורא הזה, הוא פתאום פונה להשם. הוא צועק. הצעקה הזו, הפנייה הזו, היא אולי קטנה מאוד, "רַק כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה". אבל עצם הפנייה הזו, מתוך המֵצַר, היא כל כך יקרה – שהיא הופכת את ה"מֵצַר" ל"צֶמֶר".

מה זה "צֶמֶר"? "צֶמֶר" זה בחינת "שְׂעָרוֹת דְּדִיקְנָא קַדִּישָׁא" (שערות הזקן הקדוש), שזה סוד י"ג מידות של רחמים. "כַּצֶּמֶר יִהְיוּ" – סוד הלבנת העוונות.

זאת אומרת, דייקא המקום הכי לחוץ, הכי "מֵצַר", הוא המקום שממנו אתה יכול לעורר את הרחמים הכי גדולים, את ה"צֶמֶר", את י"ג המידות! ה"מֵצַר" שלך הוא לא עונש, הוא הזדמנות! הזדמנות לצעוק צעקה כזו שתהפוך את כל הדינים לרחמים. אל תפחד מה"מֵצַר". תשתמש בו! תהפוך אותו ל"צֶמֶר" על ידי הצעקה שלך!

20. העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר – לא לפחד כלל

הציטוט: "וְדַע, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבר בְּזֶה הָעוֹלָם עַל גֶּשֶׁר צַר מְאד, וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר, שֶׁלּא יִתְפַּחֵד כְּלָל" (אות ל"ה, מובא בליקוטי מוהר"ן תנינא מ"ח)

ביאור והרחבה: זו אולי האמרה המפורסמת ביותר של רבינו. ומהי משיבת נפש אם לא זה?

העולם הזה, אחי, הוא "גֶּשֶׁר צַר מְאד". משני הצדדים יש תהומות. מצד אחד, תהום של תאוות, "אֵשׁ מִתְלַקַּחַת" (אות כ"ד). מצד שני, תהום של ייאוש, עצבות, "גיהנום של שלג" (אות ס"ג). והגשר צר. כל כך קל ליפול. כל תנועה לא נכונה…

וה"בעל דבר" עומד בצדדים ומנסה להפחיד אותך. "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ… מִשַּׁעֲטַת סוּסִים וּמִשִּׁפְעַת הַקַּלְגַּסִּים" (אות ס"ט). הוא עושה רעש, הוא מאיים, הוא מפחיד. הוא יודע שאם רק תפחד, אתה תאבד שיווי משקל ותיפול. הפחד בעצמו הוא הנפילה.

לכן, מהו "הַכְּלָל וְהָעִקָּר"? מה הדבר היחיד שאתה צריך לזכור כשאתה הולך על הגשר הזה? "שֶׁלּא יִתְפַּחֵד כְּלָל".

אל תפחד מהנפילות שהיו. "העבר אין". אל תפחד מהנפילות שיהיו. "אל תדאג צרת מחר". אל תפחד מה"בעל דבר". "ה' לִי לא אִירָא" (אות ס"ט). אל תפחד מהגודל של הקדושה, ואל תפחד מהעומק של הנפילה. פשוט תמשיך ללכת. תסתכל קדימה, אל התכלית. שים את העיניים שלך על רבינו שהולך לפניך על הגשר. תחזיק חזק באמונה, ותלך. "וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר, שֶׁלּא יִתְפַּחֵד כְּלָל".

21. החסדים מתחדשים בכל בוקר

הציטוט: "כִּי סוֹף כָּל סוֹף חַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ יִתְגַּבֵּר עָלֵינוּ… כִּי הַחֲסָדִים מִתְחַדְּשִׁים בְּכָל בּקֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ." (אות ק"ח, וכן באות מ"ז, ס"ב)

ביאור והרחבה: זהו היסוד שחותם את הכל. איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שנצליח? איך אנחנו יכולים לא להתייאש?

התשובה היא: כי זה לא תלוי רק בנו. זה תלוי ברחמים ובחסדים האינסופיים של השם יתברך. "כִּי חַסְדֵּי ה' כִּי לא תָמְנוּ, כִּי לא כָלוּ רַחֲמָיו" (אות ו', מ"ז).

החסדים האלה הם לא משהו ישן, משהו שקרה פעם. לא! "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים"! בכל בוקר ובוקר, השם יתברך בורא חסדים חדשים, ישועות חדשות, במיוחד בשבילך. "בְּכָל יוֹם וָיוֹם שׁוֹלֵחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְשׁוּעוֹת חֲדָשׁוֹת, לְהַצִּיל אֶת הָאָדָם מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא" (אות ס"ב).

"אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ" (אות מ', ס"ב) – לא היינו יכולים להחזיק מעמד. אבל הוא עוזר! בכל יום מחדש!

לכן, אחי, אל תסתכל על האתמול. האתמול נגמר. היום, בבוקר הזה, יש חסדים חדשים לגמרי בעולם. יש כוחות חדשים. יש ישועות חדשות. אתה יכול להתחיל מחדש, כי השם יתברך התחיל איתך מחדש. "רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ" – האמונה של השם יתברך בך, שהוא מאמין בך ונותן לך עוד יום ועוד כוח, היא רבה וגדולה.

"וְזֶה כָּל הַנֶּחָמָה וְהַתִּקְוָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד… שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְחַדֵּשׁ חֲסָדִים חֲדָשִׁים וְנִפְלָאִים בְּכָל בּקֶר" (אות מ"ז). תחזיק בזה. תחזיק בחסדים החדשים של היום, ותנצח.

סיכום: נצח נצחים, אל תתייאש!

אחי היקר, נפשי ולבבי! עברנו יחד על 21 יסודות של אש, 21 תרופות נגד מחלת הייאוש הארורה. זוהי תורתו של רבינו הקדוש, תורה של "משיבת נפש" פשוטו כמשמעו.

ראינו שאין מקום רחוק מדי, שגם "שאול תחתית" מלאה באלוקות. ראינו ש"הירידה היא תכלית העלייה", ושכל נפילה היא רק הכנה לקפיצה גדולה יותר. למדנו שצריך להיות "עקשן גדול" בעבודת השם, ולשכוח מהעבר, ו"להתחיל בכל פעם מחדש" כאילו היום נולדנו.

למדנו לחפש את ה"נקודות טובות" שבנו, ולשמוח בהן, "אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה", ולדעת שכל תנועה קטנה יקרה לאין שיעור. למדנו לזרוק את השכל המבלבל, ללכת בתמימות, ולא לפחד כלל על ה"גשר הצר מאוד" של העולם הזה.

ומעל הכל, למדנו לצעוק. לצעוק "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל", לצעוק "מִן הַמֵּצַר", ולצעוק "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ" כשהכל חשוך.

יהיה איך שיהיה, אחי, "יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה" (אות מ"ב), תחזיק חזק ביסודות האלה. תחזיק חזק בצדיק האמת שגילה לנו אותם. כי האמת האחת, הנצחית, שחותמת את הכל היא: "כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל!"